אני לא צריכה לחכות להודעות, אני לא חייבת לדבר עם אף אחד, אני לא צריכה to please אף אחד. אני יכולה לשקוע בבדידותי המזהרת, לחטט באף ולגרד בתחת כאוות נפשי, לאכול בפה פתוח, לעשות פירורים ולא לטאטא את הבית ושכולם ישקו לישבני הענוג, תודה רבה.

Show Post

הכי אני אוהבת שמתבטלות תכניות ביזמת הצד השני. היה אמור להיות לי דייט קפה מחר עם מישהו שאני דווקא מחבבת, והוא ביטל כי הקפיצו אותו לעבוד, ואני שמחה. אין לי כח לצאת ולהיות יפה ומקסימה מחר. אני רוצה להשאר בבית, ללבוש סמרטוטים, לראות שטויות באינטרנט, להסתלבט עם הכלבים שלי ולאכול זבל. זה מה שאני רוצה.

Show Post

בכל אופן, ליבי אלייך. השטנה שאני קיבלתי רק מלכתוב ״אני לא מסכימה עם הדעות הטרנספוביות של גק״ר״ היא כלום לעומת העובדה שנשים כמוך לא יכולות לנהל יום אחד נורמלי בציבור בלי לחטוף תגובות כאילו אתן פרובוקציה מהלכת מעצם קיומכן. מילא שזה נורא, זה גם כל כך מטומטם שזה מחרפן אותי.

Show Post

פוסט עם יותר מ-500 לייקים וכל מה שנשאר אצלי זה הטעם המגעיל מהמגיבים האלה.

Show Post

באמת אחד המשקלים הגדולים שירדו לי מהכתפיים כשעזבתי את הארץ הוא התחושה של להיות שנוא. לא בכל מקום, לא תמיד, כמובן. גם אהוב. אבל גם שנוא. מאז שעזבתי התחושה הזו פשוט עברה.

Show Post